לחם חיטים

 לֶחֶם חִיטִים

מתוך  ספר הזוהר חלק "ספרא דצניעותא" (דף א')

אָדָם שֶׁדִּירָתוֹ הָיְתָה

בֵּין הֶהָרִים,

וְלֹא יָדַע יוֹשְׁבֵי עִיר,

זָרַע חִיטִים,

וְאָכַל אֶת הַחִיטִים

כְּמוֹת שֶׁהֵם.

יוֹם אֶחָד בָּא לָעִיר.

הִגִּישׁוּ לוֹ לֶחֶם טוֹב.

אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם:

"זֶה לְמַה?"

אָמְרוּ לוֹ:

"זֶה הוּא לֶחֶם לֶאֱכוֹל".

אָכַל,

וְהָיָה מוּטְעָם מְאוֹד לְחִיכּוֹ.

אָמַר: "וּמִמַּה נַעֲשָֹה זֶה?"

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".
-

-
אַחַר כָּךְ הִגִּישׁוּ לוֹ

עוּגוֹת בְּלוּלוֹת בְּשֶׁמֶן.

טָעַם מֵהֶם,

אָמַר: "וְאֵלּוּ מִמַּה נַעֲשֹוּ?"

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".

כָּךְ הִגִּישׁוּ לוֹ מַאַכְלֵי מְלָכִים

הַנִּלּוֹשִׁים בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ.

אָמַר: "וְאֵלּוּ מִמַּה נַעֲשֹוּ".

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".

  

אָמַר:

"וַדַּאי אֲנִי בַּעַל כֹּל אֵלֶּה,

כִּי אֲנִי אוֹכֵל

אֶת הָעִקָּר שֶׁל כֹּל אֵלֶּה,

שֶׁהוּא הַחִיטָה".

וּמִשּׁוּם דֵּעָה זוֹ,

לֹא לָמַד אֵיךְ לַעֲשׂוֹת

כֹּל אֵלּוּ מַטְעָמִים,

וְלֹא יָדַע מִמַּעֲדַנֵּי הָעוֹלָם

וְנֶאֶבְדוּ מִמֶּנּוּ.
-