בְּחִינוּךְ יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת:
א) חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה
ב) חֵלֶק הַכַּוָּנָה.
לְמָשָׁל,
כְּשֶׁהָאָב מְחַנֵּך אֶת בְּנוֹ
וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב,
אָז הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ עִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה.
וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד
אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבַּדָּבָר,
הַיְנוּ, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב,
הֲלֹא הַחֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ
מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו,
וְרוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֵפֶץ,
וְאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּנֵיבָה.
-
-
אָז שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד:
"תַּגִּיד לִי, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב?"
וְאִם הַיֶּלֶד עוֹד לֹא קִבֵּל
אֶת הִתְפַּתְּחוּת הַשֵּׂכֶל כָּרָאוּי,
אָז אָבִיו אוֹמֵר לוֹ:
"תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ מִשְׁטָרָה,
וּמִי שֶׁגּוֹנֵב,
אָז הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ
וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר.”
וְהַיֶּלֶד שׁוֹאֵל:
"מַה זֶה בֵּית הַסּוֹהַר?"
אָז אוֹמְרִים לוֹ,
שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ,
לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה,
וְלֶאֱכוֹל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
כְּמוֹ כֵן לְשַׂחֵק אֵיפֹה שֶׁרוֹצֶה,
אֶלָּא הוּא מוּגְבָּל בְּכֹל הַדְּבָרִים.
וְזֶה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים.
לָכֵן, הֲגַם אִם יִגְנוֹב אֶת הַחֵפֶץ
וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג,
מִכֹּל מָקוֹם אֵין הַתַּעֲנוּג שָׁוֶה
כְּנֶגֶד הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּסְבּוֹל,
בַּזְּמַן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בֵּית הַסּוֹהַר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה