טובע בנהר

 טוֹבֵעַ בַּנָּהָר

לפי מאמר רב"ש ("הצורך לאהבת חברים") מתוך ספר "שלבי סולם" (כרך ה')

אָדָם שֶׁשּׂוֹחֶה בַּנָּהָר,

וּבְאֶמְצַע הַשְּׂחִיָּה

הוּא מְאַבֵּד אֶת כּוֹחוֹתָיו.

וּבָא אָדָם

הַשּׂוֹחֶה עִמּוֹ בְּיַחַד,

וְנוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה,

בִּכְדֵי שֶׁיַּתְחִיל לִשְׂחוֹת מֵעַצְמוֹ.
-

וְהָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּילוֹ,

נוֹתֵן כַּמָּה דְּחִיפוֹת.

וְאִם הוּא רוֹאֶה,

שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ,

הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ וְהוֹלֵךְ.

אֶלָּא רַק בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה,

כְּשֶׁנּוֹתֵן לוֹ דְּחִיפָה

הוּא מַתְחִיל לִשְׂחוֹת בְּעַצְמוֹ,

אָז הוּא נוֹתֵן לוֹ כֹּל פַּעַם דְּחִיפוֹת,

עַד שֶׁיּוֹצֵא מִכְּלַל סַכָּנָה.

מַה שֶׁאֵין כֵּן

אִם לֹא מִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ,

הוּא עוֹזֵב אוֹתוֹ.