קבלה ונתינה

 קַבָּלָה וּנְתִינָה

מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם

יֵשׁ לָדַעַת

שֶׁעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים

אֵינָם כְּעִנְיָנִים גַּשְׁמִיִּים

שֶׁבָּהֶם הַנְּתִינָה וְהַקַּבָּלָה

בָּאִים כְּאֶחָד.

כִּי בָּרוּחָנִיּוּת

זְמַן נְתִינָה לְחוּד

וּזְמַן קַבָּלָה לְחוּד.

כִּי תְּחִילָה

נִתָּן הַדָּבָר לַמְּקַבֵּל,

וּבִנְתִינָה זוֹ נוֹתְנִים לוֹ

רַק הִזְדַּמְּנוּת לְקַבֵּל,

אֲבָל עוֹד לֹא קִבֵּל כְּלוּם.

שרטוט רב משיעור (25.04.08) על "מאמר לסיום הזוהר"

עַד שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ וּמִטַּהֵר כָּרָאוּי,

וְאָז זוֹכֶה לְקַבֵּל הַדָּבָר,

בְּאוֹפֶן שֶׁמִּזְּמַן הַנְּתִינָה

עַד זְמַן הַקַּבָּלָה

יָכוֹל לְהִתְעַכֵּב זְמַן מְרוּבֶּה.